האם יש רך בפיקוח מדיני במקרים של רשלנותצו

 קו תפר בין חובת זהירות רופא במצב של רשלנות רפואית.

פרשת פלוני מהווה קו תפר בין חובת זהירות של רופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית). בפלוני יש את המוהל שלא מבצע את עבודתו בצורה ראויה. התביעה מוגשת כנגד שלושה גורמים: הגורם הראשוני הוא המוהל, בשלב הנסיבות האלה האם המוהל חב חובת זהירות והאם התרשל בסטנדרט. אותנו מעניין ההבדל בין סטנדרט ההתנהגות בינו לבין רופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית). הגורם השני שברמה מסוימת יהיה מעורב בכל אירוע הוא המדינה שמי שהייתה אמורה לפקח על הפעילות ולוודא שתוסדר מבחינת א.צ שננקטים בה, תהליכים רפואיים והכשרה מקצועית שצריכים לעבור. גורם שלישי לא כל כך שייך לאירוע שהוא הרופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית) בביה"ח שאליו בסוף מגיעים לאחר שהנזק התרחש, האם זה היה כתוצאה מהדלקת עיניים? מה האם אמרה לרופא (במקרה של רשלנות רפואית)? מה הרופא (במקרה של רשלנות רפואית) רצה לעשות ומה אמר לאם? כל המסכת העובדתית לא ברורה כל כך. זה חשוב לניתוח המשפטי משום שמטבע הדברים, רפואת פרוזדורים הדברים לא נעשים כמו שצריך ומטרת ביהמ"ש היא לצמצם את אותה פרקטיקה.

האם יש רך

מדוע המוהל התרשל?

חובת זהירות המוהל קשורה לאופן החיתוך אולם גם קשורה בדברים אחרים. יש כמה נקודות חשובות בעניין. עיקר הפרת החובה בעניין זה היא בעניין מה שנעשה אחרי. במקום להגיד שיש פה בעיה ושיש ללכת למיון, הוא יוצר בדיוק את המצג ההפוך. הוא יוצר מצג שהכל בסדר ושהוא מבין ושאפשר להסתמך על דבריו. למעשה בעקבות הוראותיו ההורים לא עושים את מה שהיו צריכים לעשות. ביהמ"ש, כאשר הוא בוחן את סטנדרט המוהל, הוא לא יבחן באותו סטנדרט הרופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית) שהוא גם מוהל. אם נקרא בין השיטין ביהמ"ש אומר לנו ללכת למישהו שהוא גם רופא (במקרה של רשלנות רפואית) וגם מוהל. זאת משום שפעילות זו לא מוסדרת על ידי המדינה בצורה מספיק טובה ומאורגנת מבחינת סטנדרטים וקריטריונים. הם לומדים זאת באופן לא מסודר. בשורה התחתונה, לכו לרופא (במקרה של רשלנות רפואית)ים, כי ברגע שתלכו לרופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית) אתם הולכים אליו כי אתם סומכים על יכולתו המקצועית. פעולתו שהיא אותה פעולה, כאשר מתבצעת על ידי רופא (במקרה של רשלנות רפואית) (במקרה של רשלנות רפואית), היא מכוסה על ידי קריטריונים רפואיים. הסתמכות זו מצדיקה סטנדרט יותר מחמיר מבחינת ההתנהגות. בשטרן אמרנו שלא הוכיחו שהייתה הסתמכות על הסטנדרט האחר שהיה בביה"ח למרות שביהמ"ש פוסק על הפרת החובה. פה אומר ביהמ"ש, אם הולכים לרופא (במקרה של רשלנות רפואית) שהוא מוהל, הסיבה שתלכו לרופא (במקרה של רשלנות רפואית) כזה היא משום שאתם רוצים להסתמך על אותו מוהל שהוא רופא (במקרה של רשלנות רפואית), ואז אני אדרוש קריטריונים מחמירים יותר (הן לגבי ביצוע הפעולה, הן לגבי הטיפול לאחר מכן). צריך להיות מודע לאלמנטים הפיזיולוגיים שקשורים לפעולתו, כאן הוא היה צריך לשלוח את ההורים לחדר מיון על מנת שיעשה טיפול בבעיה כמו שצריך היה להיות. סטטיסטית, כמות הנזקים אצל מוהלים כמו אצל רופא (במקרה של רשלנות רפואית)ים שהם מוהלים היא אותו דבר. עדיין מבחינת התוצאות, הן לא פחות טובות לפי מה שהולך בשטח.

הנקודה השנייה בפסק הדין היא שביהמ"ש אומר שהמדינה לא הייתה צריכה לפקח כי זו לא פעולה של רשלנות רפואית. על כל פעולה של רשלנות רפואית המדינה מפוקחת אבל מכיוון שפה לא מדובר בפעולה של רשלנות רפואית היא לא אחראית. בעצם ביהמ"ש מאיים על המדינה. הוא אומר שהמצב לא יכול להישאר כך לאורך זמן. הוא אומר למדינה שהיא לא יכולה לשבת מהצד כאשר פעולה זו דומה לפעולה של רשלנות רפואית. בפעם המדינה שיבוא קייס כזה כבר ביהמ"ש יגיד שקמה חובה אחרת גם אם לא מכוח פיקוח רפואי. הוא לא מחייב אבל הוא כן אומר למדינה לעשות רגולציה בתחום.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>